הטבע הבהיר לנו שההשרדות שלנו תלויה בכמה אנו מתאחדים סביב אותה מטרה, כמה אנו פועלים בשיתוף פעולה. חיים במשפחה, עובדים בחברות חובקות עולם, אוהדים את אותה קבוצת כדורגל, הולכים לסרט או לטיול ביחד ועוד ועוד. ברגע שהחלטנו להיות יחד, מיד מתעוררים קשיים. למה? זה הטבע שבודק אותנו מיד או יותר נכון נותן לנו אפשרות לברר…

שהייתי צעיר יותר עבדתי קשה כדי לחסוך כסף לרשיון נהיגה. לא היה אכפת לי לקום בבוקר מוקדם ולעמוד שעות על הרגליים. מה שהיה חשוב זה לקחת שיעורי נהיגה ולעבור מבחן רישוי. המטרה היתה מול העיניים כמו פרס שעוד מעט אזכה בו, ורק צריך עוד קצת מאמץ. לעומת זאת כאשר אני הרבה שנים קדימה התכוננתי למבחן…

העולם הפך גלובלי בהרבה מאוד מובנים וכך גם ההסתכלות שלנו על החיים. אם פעם חיפשנו להתקדם בצורה אישית, אז כיום התפתחות של חיינו מחייבת אותנו להסתכל על כל תהליך לא רק ברמה מקומית אלא הסתכלות רחבה ביותר, אותה תכנית כללית אשר לוקחת בחשבון כל צעד שנעשה וכיצד הוא משפיע על כל העולם. בכל יום ברור…

נראה לנו שאנו נאבקים לפתור בעיות בחיינו מול אנשים שונים, קבוצות או גופים גדולים. נלחמים בשם הצדק, השיוויון, חופש ביטוי, או עמידה בחוקים וכללים. הכל נכון אלא שהטבע מצידו הוא הגורם לנו לאותם מצבים של חוסר שיוויון. הוא מייצר לנו תנאים כאלו שמוציאים אותנו משיווי משקל, כדי שניתן מאמץ אשר מתוכו נוכל לרכוש דעת ורגש…

אנו נולדים לתוך מציאות חדשה ולאט לאט מתחילים ללמוד אותה, להבין ובעיקר להרגיש יותר ויותר העומק שבה, בכל נושא ותחום. כך לאט לאט אנו מתחילים להרגיש את החיים סביבנו, לחוות את העולם, להיות יותר ויותר ערים לדינאמיקה של הטבע. גם ביחסים בינינו, ככל שנצליח להיות יות רגישים לאחרים, גם אם לא מסכימים איתם, נוכל להיכנס…

הטבע חילק לנו את המציאות בצורה ברורה לשתי נקודות מרכזיות של האני ושל כל מה שמחוצה לי. מתוך שאני מתייחס להאני לעומת היחס שלי לשאר העולם, גורם לי להבין למעשה מי אני ומה קיים סביבי. עם הלידה הטבע משם אותנו ביחס מנותק בין האני לשאר העולם ואני פועל להכניס את הכל פנימה אלי. עם ההזמן…

בזמן המלחמה מאוד ברור לכולם הנחיצות להיות מלוכדים, כמה שיותר לעזור ולתמוך אחד בשני, כי בזה תלוי החיים שלנו. הטבע ממחיש לנו באמצעות מצבי קיצון את הדברים הכי חשובים לנו כדי לשמור על עצמנו. רק ביחד. אלא שאותם דברים שאשר הינם הכי חשובים לנו כעם, אינם משתנים גם שהמצב ירגע, אלא נשארים קריטיים באותה מידה.…

האם יכול להיות מצב שבו כולנו נהיה כאחד, קבוצה אחת? הרי כולנו שונים זה מזה וזה מזו, ולכל אחד ואחת דיעות משלהם. אז איך אנחנו יכולים לשמור על הייחודיות של כל אחד ואחד, ועם זאת להפוך לקבוצה. אלא כל אחד הוא מיוחד והדעה שלו יכולה להיכנס ולהיות שווה לכולם. אלא הדעות האלו, אם הן מתחברות…

שאנו נפגשים עם אנשים, קודם אנו תמיד נבדוק את עצמנו איך אנו נראים במראה. התסרוקת, הבגדים והנעליים, התאמת הצבעים, כתמים שלא שמנו לב, חיוך עם שיניים לבנות, וגם לוודא שהחיוך מרוח על כל הפנים. מה אם היינו יכולים לדעת מעבר לאופן שאנשים רואים אותנו, אלא גם ובעיקר איך הם מרגישים אותנו. האם הם רואים לפניהם…

כולנו כעם שותפים לאותו רעיון, ונמצאים באותו מקום, אותה פיסת אדמה שמחברת בינינו בצורה מוחשית וגם סימלית. מין סוג של מצע משותף לכולנו שעל גביו אנו יכולים להחזיק גם את מה שמאחד אותנו, ויחד עם זאת גם את מה שיחודי לכל אחד מאיתנו. לכן בכל רגע שאנו מנסים לברר את היחסים בינינו מכל כיוון שהוא,…